מיקולוב

מיקולוב או כפי שנהוג לכנות אותה ביידיש: ניקלשבורג, היא עיר היסטורית הממוקמת במחוז המורבי-התחתון (דרומי) של הרפובליקה הצ'כית ליד העיר בז'צלואב. מיקולוב במרחק של 40 קילומטר מהעיר ברנו וממש קרובה לגבול עם אוסטריה. בשנת 2014 חיו כאן כשבע אלף איש. מיקולוב הוכרזה גם כעיר שימור עירונית. עבורינו, מיקולוב חשובה בעיקר בשל ההיסטוריה הרחבה של יהודי צ'כיה שחיו כאן.

ההיסטוריה של הקהילה היהודית בעיר מיקולוב מתחילה קצת אחרי השנה 1421 בה גורשו היהודים מאוסטריה ועיר בירתה וינה על ידי המושל אלברכט השני מששולת הסבורק. חלק מאותם קבוצת יהודים שאולצו להגר, מצאו את ביתם החדש במיקולוב שנמצאת על הגבול עם אוסטריה. גל ההתישבות היהודי השני במיקולוב קרה בזמן מלכותו של בנו של המושל אלברכט האכזרי ששמו היה לדיסלב פוהרובקה. אותו מושל חדש אילץ (ממש כמו אביו) לגרש את היהודים והפעם מערי מלוכה בשטחי מורביה.

אותם יהודים שהפעם גורשו מערי מלוכה במורביה נאלצו לצאת ולחפש מקום בו יוכלו להתיישב מחדש. רובם היגרו מחוץ לעיר לעיירות קטנות ורחוקות מארמונות המלוכה וכך בעצם אותם יהודים החלו להגר לעיר מיקולוב שהתאימה בידיוק לתנאים שהוצבו להם. לאט לאט הוקם בעיר רובע יהודי ובשנת 1591 קיבלו היהודים אוטונומיה עצמאית לניהול חייהם עם ראש עירייה יהודי מטעמם. עם השנים הפכה הקהילה היהודית במיקולוב לקהילה היהודית הגדולה ביותר מורביה (הצד המזרחי של המדינה). הייתה זו גם הסיבה מדוע הפכה העיר מיקולוב לעיר מושבם של רבנים גדולים עד לשנת 1851. כך הפכה בעצם מיקולוב למרכז תרבות יהודי כה משמעותי בשטחי צ'כיה. הרב הראשי בתור שהפך לרבה הראשי של קהילות המדינה היה הרב המקובל והגדול, יוצר הגולם, המהרל מפראג הקדוש שפעל במיקולוב בין השנים 1553-1573.

את חייה של הקהילה היהודית במיקולוב  ניסתה לגבות שרפה גדולה שפרצה בעיר מספר פעמים. ב-10 לאוגוסט בשנת 1719 שרפה גדולה פגעה ברובע היהודי שבעיר. לאחר שהמוקם הפגוע חודש ונבנה שוב, פרצה במקום שרפה גדולה נוספת בחודש אפריל בשנת 1737. במחצית הראשונה של המאה ה-18 חיו במיקולוב כ-600 משפחות יהודיות והקהילה הייתה הגדולה ביותר מבין קהילות מורביה (כ-10 אחוז מיהודי מורביה חיו במיקולוב באותה עת). במחצית המאה ה-19 היוותה הקהילה היהודית כחצי ממספר התושבים הכולל של העיר. לאחר שבשנת 1848 קיבלו היהודים זכויות אזרח ומעמד שווה במדינה, רבים מהם החלו להגר לעיירות גדולות ברחבי צ'כיה ומחוץ לה. יהודים רבים היגרו לברנו ווינה הקרובות משיפוטים כלכליים ולחזור לעסוק במסחר בחופשיות.

בשנת 1851 חולק התפקיד של רב מיקולוב ורב מורביה (קודם לכן יכל למלא את התפקידים אדם אחד). מאוחר יותר פעלו במיקולוב הרבנים הללו: ר' סולומון קוואטש, ר' מייר פויכטוואנג, ר' דוד פויכטוואנג, ר' מוריץ לוין,  ר' אלפרד וילמן.

גם במהלך המאה ה-9 תקפה שרפה אגרסיבית כמה פעמים את מיקולוב. בין מקרי השריפה הגדולים והמשמעותיים ניתן למנות את השריפה בחודש ספטמבר 1924 ובאפריל 1926 מתי שהשרפה שרפה 91 בתים שלמים. בגלל השריפות הוחלט שייפתח במיקולוב מוזיאון יהודי מורבי-סלאזי שידאג לשמירת התרבות היהודית של העיר. המוזיאון נחנך ב-24 למאי בשנת 1936 והמייסד שלו היה עורך הדין היהודי ריצ'ארד טלטשר.

סוף מוחלט לקהילת מיקולוב היהודית הביאה עימה מלחמת העולם השנייה. מתוך 472 אנשי קהילה שגרו בעיר בשנת 1938 הצליח רק 110 לברוח מפני הנאצים. 327 הנותרים לא שרדו בכלל את המלחמה. לאחר המלחמה הקהילה היהודית במיקולוב כבר לא חודשה יותר.

אם תבקרו במיקולוב אז תוכלו לבקר בשלל האתרים שהוכרזו כאתרי מורשת. ניתן לצפות בגטו היהודי עם 317 בתים אשר 90 ומעלה מתוכם מעוצבים בסגנון הרנסנס, בית כנסת אחד בלבד קיים שם בסגנון הברוק ומשמש היום כמוזיאון יהודי. ניתן עוד לראות: 45 בתים שהוכרזו כאתרי זיכרון ואין בהם מעבר לכך שימוש נוסף ובית קברות יהודי עם אלפי מצבות. חלקו העתיק והיקר ביותר של בית העלמין נקרא "הגבעה הרבנית" ובהם קבורים רבנים שהיו רבני העיר או רבני מחוזות גדולים ועשירי העיר היהודיים